חברה מתפרקת כאשר לנושה יש תביעה נגדה והחברה לא יכולה לפרוע את חובו או בוחרת לפשוט רגל. ניתן לפרק חברה גם אם היא אינה פעילה יותר משלוש שנים, אם היא אינה פועלת במשך שנתיים, או אם הדירקטורים מחליטים כי יש לפרק את החברה.
תהליך פירוק חברה יכול להימשך בין שישה חודשים ל-18 חודשים. התהליך כולל מינוי מפרקים שיפקחו על הנכסים וההתחייבויות של החברה וידאגו לפירעון כל החובות. כמו כן, המפרקים ימנו משרד רואי חשבון שיבקר את הרישומים הכספיים של החברה לפני פירוק.
פירוק חברה על ידי הנושה הוא אירוע המתרחש כאשר הנושה הגיש דרישת תשלום והחברה אינה יכולה לשלם אותה. זה נקרא פירוק מחוסר נכסים.
זה יכול לקרות כאשר החובות (ההתחייבויות) של החברה עולים על נכסיה (ההון העצמי).
במקרה זה ייפתח הליך משפטי לפירוק כלל נכסי החברה וחלוקתם בין נושיה. לאחר מכן נפרעים הנושים בהתאם לחובותיהם.
החברה חדלת פירעון, מה שאומר שאינה יכולה לשלם את חובותיה והתחייבויותיה עם מועד פירעונם. ייתכן שהחברה תוכל להמשיך בפעילות לזמן קצר אך בסופו של דבר תיאלץ להיסגר.
נושה הוא גוף המעניק הלוואה פיננסית או אשראי מסוג אחר לחברה. הנושה יקבל בדרך כלל תשלומי ריבית והחזר של סכום הקרן במהלך ההלוואה.
פירוק חברה על ידי נושה הוא הליך של פירוק ענייני החברה וחלוקת נכסיה לנושים לשם מילוי תביעותיהם. פירוק שונה מפשיטת רגל בכך שאינו כרוך בפירוק.
החברה פורקה על ידי הנושה בשל אי יכולתה של החברה לפרוע את חובותיה.
נושה הוא אדם, ארגון או מוסד המלווה כסף לחייב. הנושה זכאי להחזר, לרוב בצורת ריבית ו/או אחוז קבוע מהחוב.
חברה נמצאת בסכנת פירוק כאשר לנושה יש סמכות לפרק אותה. הנושה יכול להיות נושה מובטח או לא מובטח. נושה מובטח הוא מי שהלווה כסף לחברה ולקח ערובה להחזר ההלוואה מנכסים ספציפיים של החברה.
נושה לא מובטח הוא מי שהלווה כסף לחברה מבלי לקחת כל ערובה להחזר ההלוואה מכל נכס של החברה.
הכלל הכללי בבואו לבחון האם יש להיעתר לבקשה של חייב על ידי בית המשפט, הוא שאין לפרק אותה אם יש מספיק נכסים זמינים לשלם לכל הנושים במלואם וכי אין עילות אחרות מדוע פירוק יהיה צודק.
פירוק הוא תהליך של פירוק חברה. במקרים מסוימים, חברה תפורק על ידי נושיה או על ידי בתי המשפט.
נושה הוא אדם או ארגון המעניק אשראי למישהו עם כוונה להיפרע במועד מאוחר יותר. נושים הם בדרך כלל אנשים שמלווים כסף לאחרים, כגון בנקים, חברות כרטיסי אשראי ומוסדות פיננסיים אחרים. במקרים מסוימים, הם עשויים להיות גם ישויות המציעות הלוואות בצורה של אג"ח או מניות (למשל, ממשלות).
תהליך הפירוק יכול להתבצע בשתי דרכים: פירוק מרצון או פירוק בעל כורחו. פירוק מרצון הוא כאשר חברה עוברת תהליך רשמי של הגשת בקשה להגנת פשיטת רגל לפי פרק 11 ולאחר מכן פירוק מרצון לאחר שקיבלה את אישור בית המשפט והרשאה מהנושים שלה לעשות זאת. פירוק בעל כורחה הוא כאשר נושי חברה כופים עליה לפשיטת רגל בלתי רצונית באמצעות צעדים משפטיים ולאחר מכן מפרקים אותה בעצמם ללא כל תשומת לב מצוות ההנהלה של החברה
ההליך המשפטי של פירוק חברה על ידי נושה נקרא "פירוק נושה" והוא כפוף לחוק חדלות הפירעון 1986. הנושים זכאים להצביע לפירוק באסיפת נושי החברה. מטרת האסיפה היא להחליט האם למנות עורך דין חדלות פירעון כמפרק ואם כן את מי למנות.
אסיפת נושים תכונס אם:
– החברה לא הצליחה לשלם את חובותיה תוך 12 חודשים ממועד פירעונם, או
– החברה לא הצליחה לשלם את חובותיה תוך 12 חודשים ממועד פירעונם וקיים יסוד סביר להניח כי חובות אלו עדיין לא ישולמו תוך 12 חודשים נוספים.
כמו כן, רשאי בית המשפט להורות על כינוס אסיפת נושים על פי בקשת כל המעוניין בדבר.
חברה מפורקת כאשר היא מוכרזת כפושטת רגל כדין, הנכסים נמכרים כדי לשלם לנושים וכל החובות משולמים. המילה "מומס" משמשת לעתים קרובות לסירוגין עם "מנוזל".
החברה עשויה להתפרק מרצון או בעל כורחו. פירוק מרצון מתרחש כאשר בעלי מניות של חברה מחליטים לפרק אותה. פירוק לא רצוני מתרחש כאשר בית משפט מכריז כי יש לפרק חברה בגלל חדלות פירעון או סיבות אחרות.
נושה הוא אדם שמלווה כסף למישהו אחר. נושה יכול להיות גם ארגון שמלווה כסף לאנשים או לארגונים.
אם הלווה אינו מסוגל להחזיר את החוב, הנושה יכול לנקוט נגדו בהליכים משפטיים. פעולה זו נקראת תהליך גבייה. הנושה יכול לנקוט בצעדים רבים ושונים בתהליך זה, לרבות יצירת קשר עם הלווה ובקשת החזר או נקיטת הליכים משפטיים נגד הלווה. אם הצעדים הללו לא עובדים, אזי יכול להיות שהנושה יפרק או תפרק כל חברה ששייכת לחייב על מנת לקבל בחזרה חלק מכספו.
פירוק חברה על ידי נושה מתייחס למועד שבו החברה של מישהו מתפרקת בגלל שהוא חייב כסף רב ואינו יכול להחזיר אותו.
לצורך פירוק חברה, על נושה להגיש בקשה לבית המשפט. לאחר מכן ממנה בית המשפט כונס נכסים האחראי לפירוק ענייני החברה.
לאחר מכן, כונס הנכסים ישתלט על נכסי החברה והתחייבויותיה, ימכור את נכסיה וישלם לנושים את המגיע להם. זה עשוי לכלול את כל הדברים הבאים:
– תשלום כל שכר המגיע לעובדים, בין מלא ובין כפי שהוסכם עימם;
– לוודא שלעובדים יש טופס P45 שלהם;
– גביית כל כסף שלקוחות חייבים;
– נקיטת צעדים להגנה על כל קניין רוחני השייך לחברה;
– חלוקת נכסים שנותרו בין בעלי המניות לפי חלקם בבעלותם בחברה.
חברה מפורקת על ידי נושיה כאשר התחייבויות החברה עולות על נכסיה. לאחר מכן יוכלו הנושים לתבוע את נכסי החברה, וכל הכספים שנותרו יחולקו להם. במידה ולא נותרו נכסים, הרי שהנושים אינם יכולים לתבוע דבר והחברה נחשבת כחדלת פירעון.